עשרת שערי הרוחות ביוגה

עשרת שערי הרוחות ביוגה

שנים רבות אני עוסקת בלימוד והוראה של תורות עתיקות, כולל התנסות מעשית בהם.  ככל שאני מעמיקה בתורות השונות, אני מוצאת עוד ועוד הקבלות בין המתודות השונות, ודימיון בטכניקות לחיבור ולהארה.  הגילוי הזה מפליא אותי בכל פעם מחדש.

כל דרך מדברת בשפתה.  חשוב לזהות האם התדר של השפה פוגש אותך ומעורר אותך.  האם הצלילים של התורה, השיטה, הטכניקה המסוימת, מובילים אותך לבהירות חדשה וגדולה יותר.

לעיתים אתה נקרא להתחיל עם מסורת אחת ושיטה מסוימת, ולהמשיך באחרת.  לעיתים אתה מגיע למקום בו מתקיימות כולן זו לצד זו, בשלום ובנחת, אבל המסע הזה דורש מחקר עצמי, חיפוש והרגש.

שערי הרוחות מתייחסים למקומות, חללים פנימיים או חיצוניים, שדרכם זורמת אנרגיית החיים.  אנרגיית החיים, כידוע, קיימת בכל מקום. החלוקה למקומות מאפשרת לנו לזהות היכן בגוף יש חוסר איזון, ולאזן בעזרת מיקוד התודעה לאזורים השונים וטכניקות של נשימה.

בכתבים הסנסקריטים העתיקים, שערי הרוחות נקראים וואיוס.  הם היוו בסיס לשיטת תרגול עתיקה ועמוקה, שלא הרבה ידוע עליה. הרחבה בנושא הוואיוס ניתן למצוא בספר "יוגה ואימון עשרת הוואיוס" של אורית סן גופטה.

גם במסורת היהודית יש טכניקות עתיקות של מדיטציה בליווי נשימה שנועדו להרחיב את פתחי התודעה והגוף, ולחבר בין כל הרבדים:  גוף, נפש, רוח, נשמה.  בעניין זה, אני ממליצה על הספר "מדיטציה וקבלה" מאת אריה קפלן.  בספר מתוארות שיטות מדיטציה עתיקות, ובינהן את שיטתו של המקובל המרתק מן המאה ה-13, רבי אברהם אבולעפיה.

ובחזרה לשערי הרוחות (Vayus)  כפי שמופיעים בכתבים ההודים העתיקים.  הוואיוס מחולקים לחמישה וואיוס פנימיים.  וחמישה וואיוס חיצוניים. השילוב בין השערים החיצונים והפנימיים יוצר אחדות בין חוץ לפנים, ומביא לחיבור שלם.  

 5 וואיוס פנימיים :

Prana פראנה ואיו –  אנרגיה הממוקמת באזור בית החזה והיא אחראית על נשימה והזנה.

Apana אפאנה ואיו  – ממוקמת באזור הבטן התחתונה, וריצפת האגן . היא אחראית על סילוק פסולת מהגוף ברמה פיזית, ריגשית ומנטאלית.  (תנועת האנרגיה כלפי מעלה).

Samana-   סאמאנה ואיו  – ממוקמת באזור הטבור ואחראית על העיכול (האנרגיה נעה מההקף למרכז).

Udana   אודאנה ואיו – אנרגיה הממוקמת באזור הגרון אחראית על גדילת הגוף (בלוטות), דיבור ותקשורת.

Viana  ויאנה ואיו – אנרגיה שנמצאת בכל מקום. בתוך הגוף היא מאפשרת תנועה פיזית ומנטאלית ושולטת במחזוריות הגוף. התנועה היא מן החוץ אל המרכז ומהמרכז החוצה אל כל הכיוונים.

החללים של הואיוס החיצוניים מתרכזים בעיקר באזור הפנים.  כמו פתח הראייה, פתח השמיעה, והנחיריים – פיתחי האף.  פעולות גוף מסוימות עשוייות לדחות את אנרגיית החיים, או להרחיב אותה.  לדוגמה, פעולת הפיהוק מרחיבה את חלל הפה ומאפשרת לכמות גדולה יותר של חמצן להיכנס פנימה.

לעיתים יש יותר מדי אנרגיה בתוך הגוף והיא צריכה לצאת החוצה. זו הסיבה , שבמהלך טיפולים אנרגטיים מטופלים עשויים להשתעל או להקיא.  במיקרים בהם המתרגל או המתרפא קיבל יותר מדי אנרגיה מכפי שהוא יכול להכיל בזמן נתון, הוא יוציא עודפי אנרגיה באמצעות שיעול או יריקה או הקאה. כעיקרון, כל מה שמתרגל או מתרפא לא מסוגל להכיל הוא יוציא החוצה.

יש לקבל זאת בסבלנות. ובסופו של דבר, זו הדרך של הגוף לאזן את עצמו. התגובה הזו מוכרת לנו גם במהלך שיעורי יוגה, ובמיוחד בעת סיום השיעור, בתנוחת השוואסאנה.  זו תנוחת יוגה של שכיבה על הגב, בזמן שאנרגיית התרגול נספגת אל תוך הגוף.

במילים אחרות, אנרגיה של אנשים "בורחת" או מתאזנת דרך הפתחים.

הביטויים של האנרגיות החיצוניות הם:

1. שיהוק, הקאה.

2 . אנרגיה האחראית על ראיה ועפעוף עיניים, ונקראת צב (קורמה).

3.  אנרגיה האחראית על רעב, צמא, התעטשות.

4. פיהוק.

5. שמיעה, צליל.

ולסיום, כמה מילים על שער העיניים:

עפעוף מאפשר לנו לעלות לתדרים גבוהים ולראות דברים גבוהים, כלומר לפתוח את פתח העיניים. בעפעוף אנו יכולים לראות בעיני רוחנו מה שאיננו מצליחים לראות בראייה רגילה וגסה. אנו פותחים את פתח העיניים לקליטת תדרי אור גבוהים ועדינים.

כדי לעבד את הנתונים חשוב להביא את המראות אל השכל ואל הדעת.  עלינו ללמוד לקרוא לדברים בשמם, בכדי לרפא אותם או להשתחרר מהם.  לשם כך יש להרחיב את הדעת, בכל פעם מחדש.  

טכניקה נוספת לפתיחת שער העיניים היא מיקוד ובהייה באובייקט.

והנה מה שאומר רבי נחמן בנושא עיניים: 

"עינים הם דברים עליונים וגבוהים מאוד, והם רואים תמיד דברים גדולים…..כי הם רואות תמיד, אך שאין יודע מה רואה. כמו למשל, כשמעבירין דבר לפני עיני האדם בהעברה ובמהירות גדול, ואזי אין האדם יודע מה ראה, והנה, אף שבשעה שהעבירו הדבר לפני עיניו, בודאי ראה אותו בראיה גמורה, עם כל זה אין יודע מה ראה, כי אף שעיניו ראו בשלמות, עם כל זה מחמת המהירות לא היה פנאי בכדי שיביא הראות להדעת שידע מה ראה….ולזה צריך קצת זמן, שישהא קצת הדבר הנראה לפני עיניו, בכדי שיבוא ויושיט כח הראות להדעת את הדבר הנראה, כדי שידע מה ראה…" (מתוך הספר "ליקוטי מוהר"ן"  מאמר רנד).